אם היה לי שקל על כל פעם

מאת youpromisedtowriteback

יש נשים שעושות דברים כדי לשנות מציאות.
למשל רויטל מדר שבאמצעות אימיילים, אירוע פייסבוק, טקסט ב'העוקץ' והרבה תמיכה הביאה לשינוי ממשי, כזה שאפשר לראות ולחוש. בגלל סך פעולותיה משהו זז בעולם, ונתן אשל שהואשם ואף הודה בהטרדה מינית, לא ישמש יועץ בהרכבת הממשלה ובמשא ומתן הקואליציוני.
לעומתה ישנן נשים שיושבות בבית עם לפטופ על הברכיים, לבושות בטרנינג ובג'אקט ג'ינס למרות שלא במיוחד נוח איתו על הספה, צופות בפרקים מוקלטים של 'המשרד' (במקרה הטוב) ואינן יכולות להזיז אצבע, משוכנעות שמה שלא יקרה, התודעה, והכוחות המעצבים אותה, לא יוכלו להשתנות לעולם. ואולי זה מה שהן אומרות כי הן קצת עצלניות.
ואז הבחורות האלה, אני כלומר, מעבירות תחנה וצופות בסרט 'miss representation' ובנתונים המבעיתים הנידונים בו בנוגע לאיך שמיוצגות נשים בתקשורת. כן זה נשמע מין נושא לעוס כזה. אבל הרי לגרום לנו לחשוב שמשהו הוא נושא לעוס זו אחת הדרכים המבריקות ביותר להשאיר את הדברים כמות שהם, דרך מעודנת, מתוחכמת ובלתי מורגשת.
לעוס או לא, אני די נרעשת מהסטטיסטיקות המשוגעות ומהמונטאז' המעיק של חלקי גוף בביקיני ותוהה למה המרואינות בסרט כל הזמן מדברות על עתיד טוב יותר למען בנותינו. כי רגע, מה איתי, מה עם עכשיו?
אחר כך קוראת קצת את הראיון עם ד"ר עמליה זיו בגלריה. היא אומרת
"אני לא בהכרח מצדדת באמירה המפורסמת של אודרי לורד, ש’כליו של האדון לא יפרקו את ביתו של האדון’. אני לא מאמינה שאנחנו יכולות לפעול ולחשוב ממקום אחר לגמרי. אני מאמינה שאנחנו יכולות להשתמש בכלי המשחק הקיימים ולעשות אתם דברים חדשים."
למשל, על פיה האימוץ הנשי של מיניות מזוכיסטית יכול להוות אמצעי התנגדות לתרבות שמבנה מציאות בה אונס הוא דבר כה שכיח. למה? כי אז האישה מנכסת ולוקחת בעלות על אותו הדבר שדיכא, צמצם והדיר אותה, נלחמת בפרקטיקה באמצעות אותה הפרקטיקה. לפחות עכשיו זה שלה. איזה עוד ברירה יש לה?
אז כן אני מבינה מה היא אומרת, גם קצת מסכימה. ובו בזמן כבר עייפה, מיואשת, הרי חוץ מלשחק קצת עם ההגדרות השוכנות במילים, ובשפה, מה עוד אפשר? נזכרת שאי אפשר, שזה הכי הרבה שאפשר.
ואז גם מתקשרים לסגור איתי עבודה בצילומים של רונית רפאל. מיתוג מחדש, הם אומרים, הרעיון הוא שזה בסדר להיות זקנה, הם מספרים לי ,לפני שמתמקחים קצת על המחיר.
כמה עוד אפשר לקחת?
בכל זאת, בתוך כל זה נפל דבר. יש גבול, אני אומרת. עד כאן. נשבעתי לעצמי ואני מתכננת לכפות את החלטתי זו גם על דייר הבית הנוסף. ("גם אתה לא תראה את זה אתה שומע??")
בתכנית "הרווק" בכיכובו של דודו אהרון שתעלה בקרוב, בה תתחרנה רווקות ללא קווים אדומים על ליבו – בזה לא אצפה! זה לא יהיה קל. אך עלי להשאר נאמנה לעקרונותיי גם במחיר ההקרבה הזאת.
אם לא בשבילי, למען עתיד בנותינו.

פה- לינק לטקסט של רויטל-
http://www.haokets.org/2013/01/26/%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%94%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%9C/

אתר הסרט
http://www.missrepresentation.org/

ראיון עם עמליה זיו לרגל צאת ספרה החדש
http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1914201

מודעות פרסומת